נכתב בנובמבר 2021
למי שלא מכיר, הענק הירוק הוא ברוס בנר, מדען שנחשף לקרינה שכתוצאה ממנה, כשהוא בסערת רגשות, הוא הופך למוטציה שהיא ענק ירוק, עוצמתי, זועם והרסני. גופו האנושי לא מסוגל לשאת רגשות חזקים, ולכן כשפחד, צער, כעס פועמים בעוצמה חזקה, הוא הופך לענק הירוק. בגרסה עם אדוארד נורטון הוא נעזר בשעון דופק כדי לנטר את עצמו בניסיון למנוע את ההתפרצות הרגשית הגעשית. אחת הסצנות הכואבות בסרט היא החיבור לרגשות חיוביים יותר. הוא לא יכול להתמסר לתשוקה כשהוא מתעלס ונשאר מרוחק. הוא כופה על עצמו ניתוק רגשי כברירת מחדל, בשביל להגן על הסביבה מההשלכות ההרסניות של ברוס המרגיש.
הוא בסך הכל גרסה קיצונית של רבים מאיתנו.
כשהשתתפתי במעגל הגברים, בפעמים הראשונות ששיתפתי והרגשות עלו, מיהרתי מאוד להרגיע את המשתתפים. "הכול טוב, הכול טוב". לוקח כמה נשימות עמוקות להרגיע את הגוף, להוריד את הדופק. מודע מדי לאפשרות שאני נטל על הקבוצה, מפספס את העובדה שברגעים כאלה אני צוהר עבור רבים מהם לעצמם. מקווה שאני לא מכביד מדי, שלא מרחמים עליי, שלא דואגים. שלא ידאגו לי, הרי יחסית ל… זה כלום, בקושי שריטה.
הצורך להרגיע את החברים למעגל היה, במבט לאחור, ביטוי לחששות שלי מהתמסרות לרגשות שבעבעו. האם הסביבה תעמוד בהם? האם אני אעמוד בהם?
אני אסיר תודה לאורן גור, שהנחה את המעגל שבו השתתפתי במסגרת לימודי הנחיית קבוצות גברים באוניברסיטת תל אביב. זוכר אותו מצהיר בפניי בשם הקבוצה, בעיניים טובות וחיוך מרגיע: אנחנו בסדר, אל תדאג לנו, אנחנו עומדים בזה ואנחנו איתך. he's not heavy, he's my brother. הסאב־טקסט המשמעותי כל כך עבורי: אני לא טו מאצ'. אחי, יש לך עוד. כך נפתחה לי האפשרות לעבור דרך עוצמה רגשית שלבד הייתי רגיל לעקוף בכל מיני דרכים ולהימנע ממנה.
אם משהו נגע בך, אפשר לפנות אליי לטיפול פרטני או לבירור על הצטרפות לאחת הקבוצות. ליצירת קשר