נכתב באוקטובר 2025
ועכשיו מה? מה עכשיו?
מסמרים ונוצות
ציפור שלא עפה
לפני כמה ימים בכיכר פריז, רייצ'ל גולדברג פולין דייקה כל כך בתיאור הגודש הרגשי רב הניגודים, הקשה כל כך להכלה, אך ההולם, הבוגר והאמיתי.
יש תופעה קלינית שפסיכיאטרים מכירים כבר מאה שנה. קראפלין, בנג'מין ראש, אחרים, כולם ראו את זה: אנשים שמתאבדים דווקא כשהם מתחילים להשתפר. קראו לזה improvement paradox או mobilization of energy.
ההסבר טרגי בפשטותו.
כשאדם בתוך הדיכאון, טבוע בו, המחשבות על מוות שם. אבל אין כוח. הגוף מאבן. אפילו למות אין אנרגיה.
ואז באה הקלה. קצת כוחות מורגשים, אבל הרצון למות עדיין שם.
וזה החלון. הרגע המסוכן ביותר. יש עכשיו את הכוח לפעול, אבל עדיין לא את הרצון לחיות.
מחקר מ־2023 קורא לזה "מודל סף" (threshold model): אדם נמצא מתחת לסף כשהוא עמוק בתוך זה, לא בסכנה כי אין כוח. הוא חוצה את הסף כלפי מעלה כשמצבו משתפר קצת, ושם הסכנה הכי גדולה. בדיוק ברגע שבו נראה שהכל נהיה טוב יותר.
חודשים אנחנו באדרנלין. הישרדות. דחיפות. אין זמן להרגיש. מדחיקים. "אחר כך". כל האובדנים, הטראומות, החרדות, "אחר כך".
משהו ישתחרר, והאנרגיה שהלכה להישרדות תתפנה. מנגנוני ההגנה יירפו. והכאבים שהודחקו, שנדחקו, שנדחו, יצופו ויציפו.
זה יכול להיות רגע מורכב וקשה, לא כי המצב מחמיר. דווקא כי הוא משתפר.
לפני 20 שנה קיבלתי בחבילה לטירונות בבסיס סאנור את הדיסק "שלכת" של עמיר בניון, והפזמון המופתי:
"האמת היא שאני אדם שמתגבר ורק על זה חושב ורק מזה אני פוחד"
שמעתי בו ממש קריאת אזהרה אישית אליי. בין המדים והבטון והגריז והשקדיות שפרחו. קריאה שאני משתדל להקשיב לה מאז.
אני חושב על החברה שלנו. על מה שיקרה כשהאדרנלין ירד. כשהשקט יבוא והכאב יעלה.
לא כדי להפחיד. כדי להיערך. ברמה האישית והקבוצתית.
אני אפילו חושב שחלק לא מבוטל מהזעם שמופנה לכל מיני מקומות עכשיו הוא בריחה מהמקום הזה. יותר מוכר וקל לזעום מלכאוב.
הסתייגות חשובה שעלתה בחיפוש במחקר: המחקר לא חד־משמעי. סקירה שפורסמה ב־Psychiatric Services מצאה שלמרות שהתופעה הזו מוכרת קלינית, אין הוכחה סטטיסטית ברורה שהסיכון באמת גבוה יותר בשלב ההחלמה המוקדמת.
כלומר, זה סיכון שצריך להיות מודעים אליו. לא בהכרח סיכון שמוכח שהוא הכי גבוה דווקא בשיפור.
כמה דברים שאפשר לעשות:
- להבין שאנשים שנראים "יותר טוב" יכולים דווקא להיות בסיכון.
- לא להקל בתמיכה רק כי מישהו נראה משתפר.
- לשאול ישירות. לא לפחד מהשאלה "אתה חושב על מוות?"
- לחזק עכשיו את מערכות התמיכה הנפשית.
- לא להישאר לבד עם החרא.
- לבוא לדבר עם מישהו קרוב, לבוא לטיפול, לבוא לקבוצה.
אם אתה או מישהו קרוב אליך במצוקה:
- ער"ן, עזרה ראשונה נפשית: 1201, ובאתר eran.org.il
- סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, 24/7: sahar.org.il
- נט"ל, קו סיוע לנפגעי טראומה על רקע לאומי: 1-800-363-363
מקורות
- Mittal, V., Brown, W.A., & Shorter, E. (2009). Are patients with depression at heightened risk of suicide as they begin to recover? Psychiatric Services, 60(3), 384–386. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC3712978/
- Freichel, R. et al. (2023). Suicidality and mood: the impact of trends, seasons, day of the week, and time of day on explicit and implicit cognitions among an online community sample. Translational Psychiatry. https://www.nature.com/articles/s41398-023-02434-1
- Bournewood Health Systems. When a good mood is a sign of suicide risk. https://www.bournewood.com/resources/blog/when-a-good-mood-is-a-sign-of-suicide-risk/
אם משהו נגע בך, אפשר לפנות אליי לטיפול פרטני או לבירור על הצטרפות לאחת הקבוצות. ליצירת קשר